184 פרקי מועד באגדת הירושלמי הבבלית והארץ-ישראלית, מציגים שתי תפיסות שונות בדבר חטא המרגלים ומשמעותו . י ר ו ש ל מ י , ת ע נ י ת פ " ד ה " ה ובארבעים יום של מרגלים, "וישֻׁבוּ מתור הארץ מקץ ארבעים יום וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן" וגו' ( במדבר יג, כה – כו ) . אתון אשכחינון עסיקין [ = באו ומצאום עוסקים ] בהלכות חלה וערלה ; אמרו להן : לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה ? ! מיד "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא" ( שם יד, א ) . אמר להן : אתם בכיתם לפני בכייה של תִפלוּת, היו עתידין אתם לבכות בכייה של ממש . "בכה תבכה בלילה" ( איכה א, ב ) . . . אמ' לון [ משה ] : אפילו כן מה חמיתון ? אמרין ליה : "ארץ אֹכלת יֹשביה הוא" ( שם, לב ) — כל קירייא דהוינן עלין תמן, הוינן משכחין מתין . אמר להן הקדוש ברוך הוא : בטובה שעשיתי לכם אמרתם "ארץ אוכלת יושביה היא" — כל קירייא דהוון עלן בה הוה טב קרתא מיית עד דהוון מיטפלין ביה הוון מיללין קרתא ונפקין לון ובר נש לא ידע בהון ; ולא עוד אלא דאמרתון "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" ( שם, לג ) — ידעין הויתון מה דהוינא עבד לכון באפיהון ...
To the book