בין מרכז הרב לפוניבז': סידורי “אבני ברקת"

חסידים, מקובלים ואנשי מעשה 203 שבו בחר הרב כלאב, למשל, מזכיר במידה מסוימת את אותיות הסת"ם, ורחוק מרחק רב מאותיות הפרנק-ריהל המודרניות שבהן בחר עורך “רינת ישראל", שלמה טל, כבר בראשית שנות השבעים . כמו סדר התפילות שנכללו בסידור, וכמו חזותו הגרפית, גם מרכיבים נוספים מציבים אותו באגף השמרני יותר של סידורי התפילה הארץ-ישראליים . כך, למשל, עצם הכרעתו לכלול בו את פיוטי “היוצרות", שכמעט שאינם נאמרים בבתי כנסת לאומיים-דתיים ( אך הנאמרים ברוב בתי הכנסת של “היישוב הישן" הירושלמי ) , וכך גם אופיים הלמדני של קטעי הפירוש הארוכים יחסית, המשולבים בעיקר בתפילות העמידה של שבת וימים טובים . מאידך, שלא כמו סידורים ירושלמיים רבים בני הדורות הקודמים, המקשים על המתפלל בעיצוב מורכב ולא אחיד, הרי שחזותם הכללית של סידורי “אבני ברקת" היא ללא ספק עקבית, ברורה ובעיקר מאירת עיניים . החלטה ייחודית אחת של עורך הסידור, המושכת את העין ( ודומה שהיא הגיונית למדי ) , היא שילובם של קטעי הקריאה התורה לימות החול – לפחות במהדורה ה"לאומית" של הסידור – מיד לאחר תפילת שחרית, ולא בחלקו האחרון של הסידור, כמקובל ברוב המכריע של הסיד...  To the book