שיעור כז השבת הנבואית: בין קדושה לעונג

תעד מדע תורתך — שבת ללקוט את המן, ולהקדים להכין את כל צרכי השבת מיום השישי : רְאוּכִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּאִישׁתַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁמִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי . וַיִּשְׁבְּתוּהָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי . ראב"ע מסביר את הזיקה שבין איסור הוצאה לאיסורי ה"שבות" הנלמדים מפסוקי ישעיהו כך : שבו איש תחתיו - צריכין אנו לדברי קבלה לדעת פירוש תחתיו, גם ממקומו . וכן מה שאמר ישעיהו "אם תשיב משבת רגלך", כמה הוא ? ומה הוא "מצא חפץ" ? ואיזה דבור אסור, ואיזה הוא מותר ? וכל זה מפורש אצלנו בתלמודנו . והשם יכפיל שכר הקדמונים, שהסירו כל ספק והעמידו כל דבר על מתכונתו . ועל דרך הפשט שמצות "שבו איש תחתיו", שלא יצאו ללקט כאשר עשו . לדברי הראב"ע, הבסיס הראשוני של חובת השבתון מצוי בפשט הפסוק "שבו איש תחתיו" : אל תצאו ללקט מן כדרך שאתם עושים בימי החול . ציווי זה מתווה את המסגרת הכללית של המצווה, שעניינה הוא לשנות את אורח החיים של יום השבת מימות החול . ב"דברי קבלה", דהיינו בנבואת ישעיהו, הוסבר מה נחשב לשבת "תחתיו" ומה כלול ב"אל י...  To the book