אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ על הקשר בין מגילת רות לדברים כ"ד-כ"ה ופשרו

הסחופה השבה אליהם משדי מואב . נדגיש כאן כי במרבית המצוות הבאות כזכר לשעבוד מצרים נועדה המצווה להזכיר את השעבוד, או בא האיסור למנוע מצב בו הופך המשועבד שנגאל למשעבד בעצמו, כאן, באופן יוצא דופן למדי, בא הציווי זכר לפדיון משעבוד מצרים, 18 ממש כשם שנעמי דורבנה לשוב לבית לחם לאחר ששמעה שפקד ה' את עמו . "ונגשו אל המשפט" כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע . וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר . אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ ( דברים כ"ה, א - ג ) . לאחר פרשת הלקט שנידונה לעיל באריכות וזיקתה למגילה ברורה, מצווה התורה להסדיר את סכסוכי תושבי הארץ בגישה אל המשפט . עוד מדגיש הכתוב שגם אם הרשיע אדם ועוול לחברו, ואפילו ראוי הוא לעונשו - יש לשמור על כבודו . המצב בו "ונקלה אחיך לעיניך" הוא חשש עמוק של התורה, המבטל את כל היסוד עליו נשען מוסד המשפט - יסוד כבודו של...  To the book