א. שרירותיות השפה, ריקות המסמנים והיצירתיות הקונטינגנטית

טיפולוגיה של דמויות פורצות 1033 מצביעים סינכרונית על ההבדל בין המסומנים , אלא על ההבדל הדיאכרוני ) בתוך מישור 156 המסמנים עצמו ( בין מסמן אחד למשנהו ) למשל , ההבדל באות אחת בין ' ילד ' ל ' שלד ' ( . וסייר , בעולם ס - ה אך לאור השרירותיות של ההבדלים בין המסמנים לפי ד מודרני הוטל בספק גם קיומם הממשי של המסומנים , משום שהמציאות האנושית - פוסט ה . מסמנים ללא מסומנים אליה " ( של ר - ר מתקיימת במרחב וירטואלי ) שבודריאר מכנה " היפ אחר , שממשיך בתורו להצביע על מסמן מסמן ריק זה אינו מצביע על מסומן , אלא על מסמן נוסף וכן הלאה ; בעולם כזה , המסומן אינו קיים כשלעצמו אלא נוצר מעצם תנועת ההצבעה האינסופית , המשתלשלת ממסמן אחד למשנהו . ג ' יימסון מכנה מושג ריק זה " פאסטיש " : הפאסטיש , כמו הפארודיה , הוא חיקוי של סגנון מיוחד או אידיוסנקרטי , נשיאת חקיינות . אלא שזו פרקטיקה נייטרלית של בשפה מתה דיבור לשונית , מסכה ממין זה , שאין בה דבר מכוונת המכוון שבפארודיה , מעוקרת מכל דחף סאטירי , ורמלית ששאלת לרגע עדיין נ - אל נטולת צחוק ומשוללת כל אמונה שלצד השפה ה רודיה ריקה , פסל פא קיימת נורמליות לשונית בריאה ...  To the book