|
|
פרק רביעי 466 — באשר לאדם יש ' עצמי עמוק שפוי ' שהוא בעל בחירה למרות הדטרמיניזם שמחוצה לו טוען ) כאוגוסטינוס ( לקיומו של האל מעל לזמן . ואולם , פרק זה מראה ובאשר הרמב " ם כיצד ר " צ מציג את עמדת הרמב " ם כתומכת בטענתו לפרדוקסליות בין ' הידיעה ' ל ' בחירה ' : אף שהרמב " ם מדגיש במפורש את ' הבחירה ' הנתונה לאדם ואת העובדה יכוס דרשני של דברי שבלעדיה אין למצוות ולקיומן כל משמעות , דברי ר " צ אינם רק נ הרמב " ם לחיזוק עמדתו ; ר " צ מפנה לדברי הרמב " ם בדבר שונותה המוחלטת של ' הידיעה ' האלוהית , שאינה כידיעתו הפוטנציאלית והסופית של האדם , אלא ידיעה בפועל של כל ולפי הבנת ר " צ , הכוונה בכך היא שידיעת האל אינה — הדברים מתוך ידיעת עצמו הקונטינגנטית , אלא מעניקה לה ממשות ככזו . מבטלת את ' הבחירה ' נקודת המוצא של ר " צ היא ' הידיעה ' המוחלטת וממנה הוא גוזר את ממשות ' הבחירה ' הקונטינגנטית , ואילו נקודת המוצא של הרמב " ם היא ' הבחירה ' הקונטינגנטית אך ממנה אותה נקודה ובכך מגיעים שניהם ל — הוא מגיע לשונותה הנבדלת של ' הידיעה ' המוחלטת ית ופרדוקסלית , שבה ' הידיעה ' האלוהית המוחלטת עצמה לא רק שאינה ...
To the book |
|
|