ב. הגבלת האנטינומיזם לעתיד ('אכילת פגה')

בירה לשמה ' כביטוי הפרדוקס בהווה ' ע 1139 תאווה הוא נכון , אך מוגבל לזמן המשיחי , שקודם לו העיקרון האנטינומיסטי הטמון ב הריהו כאשתו של אדם הראויה ומותרת לו , אך אסורה עליו בזמן הנידה . נוסף על כך , לעתיד ומזהיר מדחיקת הקץ בניתוחו את דמותו של פָטָליות נראה שר " צ מגביל את ה י והשוויון האנושי ( השגתו את אור ' הידיעה ' העתיד 1 , סעיף 10 קורח : כפי שראינו ) פרק מתוקן , גם אם מצב זה לא הטמון בו הובילה למסירות נפש , המעדיפה מוות מחיים בעולם זמני ועתיד להשתנות . הביטוי ' אכילת פגה ' לקוח ממשנתו של רמ " י ; בדיונו ביחס בין תורת רמ " י ות לאנטינומיזם בכלל והשבתאי בפרט , מסיק כהן שנקודה זו היא המבדילה ביניהם . בעקב פדיה טוען כהן שהשבתאות עסקה במתח שבין החוק לזמן ובעמדתה המשיחית דחקה את אמצעי בין - בלתי קץ הזמן שבו שולט החוק , לטובת התקופה המשיחית , שבה יתקיים קשר האדם לאל ולכן יאבד החוק את הרלוונטיות שלו ; לעומתה , החסידות הטמיעה את המתח עשה הדתי עצמו , ליחס בין תורה לתפילה . בעקבות הזה , שבין סמכות להתגלות , לתוך המ מנית , ומתמקד בשאלת בשלותו הקיומית של ז - ת כך , טוען כהן , גם רמ " י נמנע ממשי...  To the book