א. איש ואשתו הגידמת

72 באָבע מעשׂיות אישה מצוּוה להסתיר את גופה, וודאי כשיש בו מום . הרי ברור, לדבריו, שאין שום סיבה להתגאות בגוף בעל מום, ועל אחת כמה וכמה בגוף של אישה . משום כך, לטענתו, אין ספק שהגבר הוא הצנוע שייחשב כבעל המִצווה על כך שלא הבחין במום . ייתכן שרבי חייא מפרש את העובדה שהבעל 'לא ראה' באופן המעצים עוד יותר את מידותיו של האיש - אולי באמת ראה אך בחר להתעלם במכוון כדי לא לפגוע באישה . לטעמי, ראייה כזו את הטקסט ודאי אינה נסמכת על דבר . מעבר לכך, ואולי אחד הדברים המוקשים ביותר בסיפור, קשור לחֶסֶר בולט בו : האיש שותק, והשיח נעדר לחלוטין ממערכת היחסים בין בני הזוג . גם אם הבעל התכוון 'לטובת האישה', היה עליו, לכאורה, להציף את העניין כדי לוודא שגם האישה אינה מעוניינת לדבר על מומה . ייתכן שלוּ היה מתַקשר איתה, היה מסייע בידה להתמודד עם הבושה בצורה חיובית ומשמעותית יותר מאשר כששתק . שתיקתו עלולה הייתה להשאיר את האישה בספקותיה כל ימיה ( - האם הוא רואה ? האם הוא נסלד ? ) . פרשנות זו עשויה להתחזק גם מעצם השימוש במילה 'הכיר' . השורש של מילה זו הוא 1 נכ"ר, מכאן שהבעל היה 'נוכרי' לאשתו, התנכר לה . סיפורנו מ...  To the book