החלק השני - פס' יט-כב

266 איכה : מייאוש לתפילה של התחינה, בפסוקים יט - כב . תפילה זו היא שיאה של התחינה החמישית . למעשה היא שיאה של המגילה כולה, ובה מתממשת תכליתה של המגילה . פסוק יט קובע את נצחיות ה' ואת מלכותו לעולם . הפנייה אל ה' "אתה ה'" מבטאת את השינוי הגדול ביותר ביחסו של העם אל ה' . אם עד כה הייתה הבעיה העיקרית הקושי של העם או של הסובל ביצירת קשר עם ה', הרי שבעקבות המגמה המרכזית של המגילה, עולה בסיומה הפנייה הישירה והבלתי אמצעית של העם אל ה' : "אתה ה'" . "לשבת" ו"כסא" הם ביטויי מלכות מובהקים, גם מלכות אנושית וגם מלכותו של ה' ( מלכות אנושית : דברים י"ז, יב ; מלכות ה', תהלים ט', ח : "וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ" ; מ"ז, ט ) . הכוונה בפסוק להצהיר את אמונתו של הכלל בנצחיות מלכותו של ה' : "לעולם", "לדור ודור" . 76 מקומו של פסוק זה כאן נובע מהשאלה, מה קורה למלכותו של ה' כאשר בית מקדשו חרב ? שהרי בית המקדש הוא ביתו של ה', והוא כיסא מלכותו . כך עולה במקומות רבים : "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִָם כִּסֵּא ה', וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹ...  To the book