227 קינה ד ( יח ) צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ קָרַב קִצֵּינוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי בָא קִצֵּינוּ . ( יט ) קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ . ( כ ) רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם . חלקה השני של הקינה, פסוקים יז - כ, מתאפיין בשינוי הדובר ; בניגוד לחלק הראשון שבו התיאורים הם בגוף שלישי, בחלק זה הדובר הוא העם, המדבר בגוף ראשון רבים . דברי העם מצוטטים בארבעה פסוקים, שהם ארבעה בתים . דבריהם מתחלקים לשני חלקים : שני בתים בחלק הראשון – פסוקים יז - יח, ושני בתים, פסוקים יט - כ, הם החלק השני . קיימת אנלוגיה הפוכה בין שני החלקים . הבית הראשון ( פסוק יז ) מקביל לבית האחרון ( פסוק כ ) , ושניהם מתארים ציפייה נכזבת של העם ; פסוק יז מתאר את הציפייה של העם בימי הבית, קודם החורבן, שבעלי בריתם יבואו לעזרתם להושיעם, ואילו פסוק כ עוסק בציפייה של העם, שהם ימשיכו לקיים איזושהי ישות תחת הנהגתו של מלכם, גם בהיותם בגלות בין הגויים . לשני התיאורים האלה יסוד היסטורי מוצ...
To the book