החלק השני - פסוקים יב-יט

76 איכה : מייאוש לתפילה חלק זה של הקינה מתחלק לארבעה חלקים מרכזיים : א . פס' יב - טז – ירושלים מתארת את מצבה הקשה בפני העמים . ב . פס' יז – המקונן מתאר את ירושלים כמי שפורשת את ידיה . ג . פס' יח - יט – פנייה נוספת של ירושלים אל העמים, ובה היא מצדיקה את הדין ומתארת את אסונה . ד . פס' כ - כב – פנייה של ירושלים אל ה' . כיצד ניתן להבין את המבנה המורכב הזה ? מה טיב הפנייה של ירושלים לעמים ? מדוע המקונן מתאר שוב את ירושלים בגוף שלישי ( בפסוק יז ) ? מדוע שוב ישנה פנייה של ירושלים לעמים בפסוק יח ? ומה טיבה של הפנייה אל ה' בפסוקים כ - כב ? כאמור, ירושלים אינה פונה אל ה' כאשר היא פותחת בדברים לאחר החלק הראשון, והכוונה בכך היא להראות את הריחוק מה' . אכן, בניגוד לחלק הראשון, שבו תוארה צרתה של ירושלים, כאשר ירושלים פונה אל העמים בפסוקים יב - טז, מודגש מאוד שה' הוא זה שהביא עליה את המצב הזה . בנקודה זו הקורא סבור, כאמור, שלאחר תיאור האסון, ולאחר שירושלים קוננה על עצמה בפסוקים יב - טז, עם שינוי הגוף בפסוק יז תבוא פנייה אל ה' . ואכן, פסוק יז פותח בהיגד של תפילה : "פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ" . אולם ...  To the book