נעמי גל 22 הרושם הוא שלמדינה יש עניין מועט לעשות זאת, וזה מתבטא בתקציבים הקיקיוניים שהיא מקציבה לכך . בל נשכח את הילדים הסובלים קשות מאלימות זו . אומדן האוכלוסייה הסובלת מאלמ"ב ( נשים, גברים וילדים ) מגיע כדי מיליון נפשות . מדיניות ממשלת ישראל היא מדיניות של תגובות ולא של יוזמות . כאשר מתרחש רצח או מקרה אלימות קשה כל החברה מזדעזעת, ובאמצעי התקשורת פרסומים ותמונות אין ‑‑ ספור והכול צבוע בדם ודמעות, אך לאחר יום ‑‑ יומיים הכול נשכח ועולם כמנהגו נוהג - עד הרצח הבא . בלי הקצאת משאבים והעברתם למוסדות המטפלים המצב ילך ויחמיר . מאסר הוא עונש סימפטומטי ואינו מטפל במורסה העמוקה ובמגפה ההולכת ומחריפה . ועדה אחרי ועדה קמות, וגם לאחר כל האישורים עדיין התקציב לא מועבר למוסדות המטפלים, והקורבנות ממשיכים לסבול . למרות יומרת ישראל להיות מדינה מודרנית, היא עדיין במובנים רבים חברה פטריארכלית שעליונות הגבר בה ברורה ומוחלטת ; בסיוע הדתות ובמיוחד בסיוע הזרם האורתודוקסי בדת היהודית, מתרחש דיכוי נשים . עמדות הממשלה ושלוחותיה מקצינות כדי לרצות את המפלגות החרדיות, והשפעתן של אלה חודרת למרחב הציבורי ובמיוחד לתחו...
To the book