פתיח לסדרה

12 רקפת אפרת הולצר אלה תהיה דלה יותר ללא המבט הפסיכואנליטי . נדמה שה"פנים" וה"חוץ" של הפסיכואנליזה מעמידים בסימן שאלה את ההבחנה בין פנים לחוץ, הן כקטגוריות מהותניות והן בחיי הסובייקט ( הפסיכואנליטי ) . כדי לפתח את התיאוריה שלו, פרויד השתמש במאגר עצום של ידע ממקורות שהם חיצוניים לתיאוריה עצמה : אנתרופולוגיה, אמנות וספרות, פסיכולוגיה ניסויית, מחקרי מוח, פוליטיקה ויחסים בין-לאומיים, רפואה ומדעי הטבע . הפילוסופיה שבה האמין ואשר שימשה נר לרגליו בכל קביעותיו אף היא לא נבעה מהפסיכואנליזה - הפוזיטיביזם ותורת ההתאמה של האמת היו הפילוסופיה המקובלת של זמנו, ובהן האמין כל מי שזיהה עצמו עם המחנה הנאור, המשכיל והרציונלי . נדמה שפרויד דחה תפיסות אמת אחרות, אך במורכבות כתביו ובמורכבות תיאוריו את הנפש האנושית השתלבו רעיונות מגוונים אשר שבו והבהירו כי הנפש האנושית אינה ניתנת לרישום בשפה הומוגנית אחת, אלא אופייה ההטרוגני דורש ריבוי שפות על מנת לתארה . היחסים בין הפסיכואנליזה לבין העולם מתקיימים כל הזמן בשתי רמות המקיימות ביניהן קשרי גומלין : העולם, על תוצריו החברתיים, הספרותיים והאמנותיים, מגלם רעיונות פ...  To the book