|
|
שלומית אהרוני ליר וליאת איילון 126 כיחידה אחת ? האם החופש לממש את האושר המשפחתי בהכרח נושא קווי דמיון בין מדינות, חברות ותרבויות שונות, ואם לא, מה ההבדלים ? והאם ניתן להתייחס לחירות לממש אושר בכל שלב בחיים, לרבות בגיל מבוגר, כאשר אחד מבני הזוג או שניהם עלולים לסבול ממחלות תלויות גיל, בהן דמנציה ? פרק זה בוחן סוגיות אלו באמצעות ניתוח שני סרטים, שיצאו בארצות שונות, בסמיכות זמנים, ונושאים קווי דמיון מפתיעים . הראשון הוא סרטו של הבמאי האיטלקי פאולו וירזי אהבה בדרכים 2 שעלילתו, המתרחשת בארצות הברית, מתארת בני זוג ( 2017 ) , היוצאים למסע ברחבי ארצות הבית, ממסצ'וסטס לפלורידה, בקרוואן המשפחתי הישן, למרות הדמנציה של האב והמחלה הממארת של האם, ועל אף מחאת ילדיהם . השני הוא סרטו של הבמאי הישראלי יצחק צפל ישורון, אלסקה ( 2018 ) , שעלילתו מתרחשת בישראל, ועוקבת אחר יום עמוס אירועים דרמטיים בחייהם של בני זוג, גבר דמנטי ואשתו החולה, המוקפים בבני משפחה מודאגים, בדירתם הקטנה בתל אביב . שני הסרטים הם חלק מגל יצירה של סרטים המתמקדים 3 בדמנציה ומשקפים את הדאגה של תרבות המערב מאובדן סוכנות ואוטונומיה הנלווה ...
To the book |
|
|