סיכום

מחמוד נעאמנה || סלים אבו ג'אבר 132 ח'ליל אלחאוי, ונפוצה בקרב משוררים אחרים . משוררים ערבים השתמשו במסכה כדי להביע את רעיונותיהם בצורה לגיטימית, בעודם מייחסים את האמירות לזולת ; המסכה אפשרה להם להימנע מהתבטאויות ישירות ומצטדקות ולהשמיע את רעיונותיהם בחופשיות . המסכה הופיעה באופן בולט אצל המשוררים שבהם קראנו במחקר הנוכחי : צלאח עבד אלצבור, עבד אלוהאב אלביאתי, מחמוד דרויש ואדוניס . בשירים אלה מסתתרים המשוררים מאחורי דמויות צופיות שונות כגון פריד אלדין אלעטאר, ג'לאל אלדין אלרומי, אלחכים סנאא'י, אבן סינא, מחיי אלדין בן אלערבי, אלחלאג' ובשר אלחאפי - כולם צופים שהשאירו רושם רב על הספרות הערבית . משוררים בני זמננו ניסחו בשיריהם, באמצעות האישים הללו, את הסוגיות הבוערות של זמנם, כמו, למשל, המצב הירוד של השירה והמשורר, בעיות בשירה ובכתיבתה ( סוגיות מטא‑‑פואטיות ) , צנזורה של המשטר על הספרות, כמו גם המצב הירוד של בני אדם בעולם שבו יש דיכוי חברתי וחוסר צדק . הרעיונות הצופיים הגיעו אל השירה הערבית בת זמננו בשני ערוצים : ערוץ ישיר, דרך עיון בכתבי צופים מוסלמים מימי הביניים ; וערוץ עקיף, דרך השפעה של ...  To the book