|
|
דנה אמיר 86 שדאג, באופן יחסי, לבריאותם וניקיונם של התינוקות ששהו בו . אף על פי כן, שוכנו בו כשלושים תינוקות באולם אחד, מטופלים על ידי צוות של מטפלות מתחלפות . בשל הפחד שיחלו וידביקו זה את זה - לא הורשו התינוקות לצאת החוצה במשך רוב חודשי השנה . כך קרה שבני בילה את כל חדשי חייו הראשונים, עד אימוצו על ידינו, בחדר אחד, בלי שראה אור יום . כדי שהתינוקות לא ייקשרו אל המטפלות, ולהיפך ( מתוך אמונה שגויה שכך ייטב לכולם ) - הואכלו התינוקות מגבם, בלי לראות את פני מי שמאכילה אותם ובלי שהיא תראה את פניהם . הנוהג הזה יצר מצב של ניתוק מכני בין פעולת ההאכלה הפיזית לבין תחושת ההזנה הנפשית הנלווית אליה בתנאים תקינים . התינוקות אכלו כל צורכם ( כך נדמה ) - אך שיטת הסרט הנע שבה תינוק הואכל על ידי מטפלת אחת, ומיד לאחר מכן נרחץ על ידי מטפלת אחרת ואז הועבר לשידת ההלבשה שעל גבה חותל על ידי מטפלת שלישית - הפכה את כל שרשרת הפעולות הראשוניות של הטיפול הגופני, שהן במידה רבה אב הטיפוס הראשוני של התקשורת וההתקשרות, לרצף מכני מרוקן מרגש וממשמעות . המטפלות גם לא הורשו לדבר אל התינוקות, והתקשורת שלהן הייתה רק בינן לבין ...
To the book |
|
|