זיכרונות מפמ"א

74 | אהרון גוניק לא מצאנו אוזן קשבת, לכן אנרגיה עודפת זו הולכת לאיבוד ומחממת את המדבר, ואילו את הקרקעות ממשיכים לזהם . אולם אני לא וותרן ואולי אפילו עקשן בכל הקשור לניצול פסולת . לימים הפכתי לדירקטור בחברה הממשלתית בעלת אתר ההטמנה היחיד בארץ לפסולת כימית שנמצא ברמת חובב . בשלב מאוחר יותר התמניתי למנהל פרויקט השיקום של האתר ( זה סיפור נפרד בהמשך ) . שיטת הטיפול בפסולת המסוכנת הייתה בהפיכתה ( במתקן לייצוב מיצוק ייעודי ) לקוביות בטון בלתי מסיסות שהפסולת הכימית כלואה בהם . לצורך תהליך המיצוק השתמשנו בצמנט של חברת "נשר" . את הצמנט ב"נשר" מייצרים מאבן גיר שנחצבה ממחצבה בלטרון, ולאחר תהליך חימום, המסלק את מי הגבש מהאבן, מקבלים את אבקת הצמנט . הצעתי להנהלה להשתמש באפר פמ"א ( הפסולת ) במקום הצמנט היקר . החברה החלה בתהליך זה בהצלחה, רשמה על כך פטנט, אך הרשויות לא הרשו לה להתחרות בצמנט של "נשר" בגלל היותה חברה ממשלתית והתירו להשתמש בחומר רק לשימוש עצמי . לימים החליטה הממשלה להקים קיר חיץ מבטון בעומק של ארבעים מטרים בגבול עזה . ניסיתי בכל כוחי ללא הצלחה ( אז כבר לא הייתי בהנהלת החברה ) לשכנע את הג...  To the book