|
|
34 | אהרון גוניק סיימתי בגרות והחלטתי בהתלהבות ומתוך חלום נעורים לצאת עם הגרעין להגשמה בקיבוץ נירים על גבול עזה . גויסנו לנח"ל מוצנח ונשלחנו לעשות טירונות במחנה שכוח אל בבית דרס . לא הספקנו לגמור את הטירונות ופרצה מלחמת סיני . סופחנו לגדוד של גולני ויצאתי למלחמתי הראשונה, כולי ילד בן שבעשרה . לאחר המלחמה המשכנו בשירות . חלק ניכר מהפעילות הוקצה למארבים שערכנו בלילות על יד היישוב החקלאי עומר על מנת לשמור על תושביו מפני מחבלי הפידאיון . לימים הפך היישוב למועצה מקומית משגשגת ולבית בו בחרתי לבנות את הקן המשפחתי שלי . שמרנו מפני מחבלים גם על יישובי העולים אופקים ונתיבות . ( לא זכינו לתודה על לילות של חוסר שינה, ההפך . גם לא חשבנו אז שאנחנו עושים טובה למישהו, זו הייתה שליחות טהורה . ) בגמר השירות הלכנו לעבוד בקיבוץ שלנו . חקלאות מדבר ללא שכר, עבודה בתנאים קשים בסמוך לכפר העזתי העוין אבאסאן, מה שאילץ אותנו לצאת לעבודה עם נשק . בלילות שמרנו על הגדרות ובשבתות עשינו תורנויות בחדר האוכל . גרנו בצריפים, שלושה בחדר, מקלחת פח משותפת לכל חברי הקיבוץ, ולא התלוננו, ההפך הוא הנכון - הרגשנו שאנו בונים מול...
To the book |
|
|