פרק טז על דרגות ההסכמה

על הידיעה והדעה 600 3 איני יכול שלא לקבל שהיצמדותם של אנשים לשיפוטיהם מן העבר, ודבקותם האיתנה במסקנות שהגיעו אליהן לפנים, הן לעתים קרובות הסיבה להיאחזות עיקשת מאוד בשגיאות ובטעויות . אבל הפגם אינו בכך שהם מסתמכים על זיכרונם לגבי מה ששפטו היטב בעבר, אלא בכך שחרצו את משפטם לפני שבחנו את הדברים היטב . האם אי-אפשר למצוא רבים ( שלא לומר שזהו הרוב ) אשר חושבים ששיפוטיהם בעניינים שונים נכונים, ולא משום טעם אחר כי אם מפני שמעולם לא חשבו אחרת ? אנשים השופטים כיאות בעיני עצמם רק מפני שמעולם לא פקפקו בדעותיהם שלהם ומעולם לא בחנו אותן ? לאמיתו של דבר הם חושבים ששיפוטיהם נכונים מפני שכלל לא הגיעו לידי שיפוט מעולם . ובכל זאת, מבין כל האנשים, אלה הם המחזיקים בדעותיהם במרב הנוקשות ; המחמירים והקשוחים ביותר באמונותיהם הם בדרך כלל אלה שבחנו אותן פחות מכל . לגבי מה שנודע לנו פעם אחת יש לנו ודאות שהוא כך, ואנו יכולים להיות בטוחים שאין ראיות נסתרות שלא התגלו, העלולות להפוך את ידיעתנו על פיה, או לערער את ודאותה . אבל בענייני הסתברות איננו יכולים להיות בטוחים בכל מקרה שכל הפרטים שיש להם נגיעה כלשהי לשאלה מונ...  To the book