פרק ד על המוּצָקוּת

על האידיאות 96 מוצקות ממלאת מרחב 2 היא מובחנת ממרחב 3 תמיד חשים דבר מה מתחתינו אשר תומך בנו ומונע את המשך שקיעתנו כלפי מטה . והגופים שאנו אוחזים בהם מדי יום גורמים לנו לתפוס שבעת שהם נשארים בין כפות ידינו, הם עוצרים בכוח שאין להתגבר עליו את התקרבות חלקיהן הלוחצים עליהם . לְמה שעוצר כך את התקרבותם של שני גופים כאשר הם נעים זה לעבר זה אני קורא מוצקוּת . לא אתווכח על היות שימוש זה במילה "מוצק" קרוב יותר למשמעותה המקורית מאשר האופן שבו משתמשים בה המתמטיקאים . 5 די בכך שאני חושב שהמושג הרגיל של מוצקות מאפשר שימוש זה במילה, אם לא מצדיק אותו ; אבל אם מישהו מעדיף לכנות זאת "אי-חדירות", הסכמתי נתונה לו . אלא שלדעתי, המונח "מוצקות" מתאים יותר לבטא אידיאה זו, לא רק בשל השימוש העממי שמשתמשים בו במובן זה, אלא גם מפני שיש בו יותר חיוביוּת מאשר ב"אי- חדירות", שהיא שלילית, ואולי היא תוצאה של המוצקות יותר משהיא מוצקות בעצמה . מכל האחרות, נראה שאידיאה זו קשורה לגוף בקשר ההדוק ביותר, ושהיא המהותית לו ביותר, עד כדי כך שאין היא נמצאת, ואי-אפשר לדמיינה, בשום מקום מלבד בחומר . ואף על פי שחושינו אינם מבחינים ...  To the book