|
|
מחול התודעה והנפש 153 התרוקנות החוף אני יושבת ליד מחילה כזו . נושמת לאיטי . לא זעה . מחוש קטן מציץ, ילה ערמת ועוד אחד . גוף בהיר, שקוף משהו, בצבע החול מבצבץ ומוציא אל סף המח חול קטנה ונמוג שוב אל תוך המחילה . הוא מנקה את הכניסה, מחליק אותה, כדי . החושך משתלט הכולשיצורים קטנטנים יחליקו לתוכה וישמשו לו לארוחה . ואז נעלם ואני נפרדת מהים וחוזרת לחדרי . מחר אשוב . , נוזל, חומק כמוהזמן אינו שואל אותנו האם להתקדם או לעצור . הוא זורם כל העת, זב גרגרי חול מבין האצבעות . לא ניתן לתפוס את הרגע . הוא כאן וכבר חלף . "עוד לא נולד מי שיעצור את הזמן" היא אמירה ששומע כל מי שמתגייס בביתנו . בבחינת : זה יעבור . כל רגע שעובר מביא שינוי . "לא ניתן לחצות את אותו הנהר פעמיים" אמר הפילוסוף טוס שחי בסוף המאה השישית לפני הספירה . לכאורה, זהו אותו הנהרהיווני הרקלי בהפרש של שבוע, יום או שעה . אבל ברגע בו סיימתי לחצות אותו המים המשיכו לזרום, הדגים שחו הלאה, אבן הידרדרה ממקומה או עלה צף על המים . זה כבר לא אותו הנהר . בחלוף הזמן מתרחשים שינויים . ל העת ומשפיע עלינו . הוא בלתי נראה, בלתי מוחשי ובלתי נתפס,ממד הזמן קי...
To the book |
|
|