|
|
מחול התודעה והנפש 131 וה המשורר את התפתחות הבוקר, עת צפרירי הבוקר קוראים אליו ומנסיםמן טווביד א כדי שלא נפסיד את חדוות האור בבקר"להעירו מתנומתו . "בוא מהר" הם אומרים לו ואת יקיצתו של היום" . ! לַכִכָּר, לַכִכָּר נָּשׁוּטָּה, נָּפֹזָּה ,נִתְעַלֵס, נִתְפַלֵשׁ בִּדְשָּׁאָּיו הַטְלוּלִים ,נַזְהִירָּה בָּרְסִיסִים וּפְנִינִים נַחֲרֹזָּה . . . מַצָּע יְרַקְרַק נִתְגַלְגֵל גִלְגוּלִים - עַל קר ואורו . והילד קם ממיטתו וממהר בעקבות קולה של נפשו לראות את הב - אוֹרוֹת נִתְבּוֹסֵס - אָּז נִפֹל בַּכִכָּר, בְּטַל תהַכָּר הִזְהִיר פִתְאֹם בְּאַלְפֵי נְגֹהוֹ וַיִּקְרַן הַדֶשֶׁא בְּאוֹרִים רִבֹּאוֹת . בַּרְקָּן הִתְנוֹסֵס - וּבְשֶׁבַע עֵינַיִם כָּל ,קוֹץ וָּקוֹץ תִרְעַד אֶבֶן בָּּרֶקֶת - כָּל - עַל נַעֲצוּץ תִתְנַפֵץ - חֹד כָּל - וְקֶרֶן אֶל . וּלְצִיצַת פָּז דַקָּה וּרְדוּדָּה נֶחֱלֶקֶת בע, מתרבים קורי האור ומַנְכיחים את היום . בד בבד עם היציאה אל החוץ, אל הט ,אָּנֹכִי כְלִיל זֹהַר כְצִפוֹר אֶחֱרָּדָּה ,וּכְצִפוֹר בְּרֶשֶׁת אוֹר נַפְשִׁי נִלְכָּדָּה פָּז דַקִים עֲנֻגִים וְרַכִים - כְמוֹ חוּטֵי . שׂוֹכ...
To the book |
|
|