"עַד־מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת" (פרק יב)

] 325 ] "עַד-מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת" ( פרק יב ) הבדים : "עד מתי" ? ( ה-ח ) . המלאך עונה לו כי הדברים "סתֻמים וחתֻמים" ; דניאל מצטווה "לך לקץ ותנוח ותעמד לגֹרלך לקץ הימין" ( ט-יג ) . הפרק ממשיך, ומסיים, את דברי המלאך מיכאל ומהווה מעבר מהניבוי ההיסטורי לניבוי של ישועה אסכטולוגית . ] א-ג ] המשך דברי המלאך מיכאל שהחלו לעיל י, כ : עת הקץ ותחיית המתים . ל"משכילים" אין ישועה בחייהם, רק לאחר מותם, הם יקומו לתחייה, ואילו הרשעים יידונו לדֵרָאוֹן עולם . רעיון חדשני זה נולד כנראה בעֶטיָן של רדיפות אנטיוכוס וגזֵירותיו . ] א ] ובעת ההיא – היא "עת קץ" ( פס' ד, ט ; יא, מ ) . לביטוי 'בעת ההיא', החוזר פעמיים בפסוק ובא בזיקה לאחרית הימים במקראות נוספים, ראו יר' לג, טו ; נ, ד, כ ; יואל ד, א . תיבת 'עֵת' באה בפסוק ארבע פעמים להדגשה . תקופה כזאת קרויה בפי חז"ל "חֶבְלוֹ של משיח" ( סנה' צח, ע"ב ) , תקופת הסֵבֶל שתקדים את בוא המשיח . יעמד מיכאל השר הגדול – יקום המלאך מיכאל ; ראו י, יג : "והנה מיכאל אחד השׂרים הראשֹׁנים" ; פס' כא : "מיכאל שַׂרְכֶם" . הפועל עמ"ד בהוראת קו"ם מאפיין את העברית המקראית המאוחרת . העֹמ...  To the book