"וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה" (זכריה יד, ה): עדויות ארכיאולוגיות לרעידת אדמה בבירת ממלכת יהודה

אחד האתגרים הגדולים ביותר בארכיאולוגיה של ירושלים הינו העדר שכבות חורבן בחפירות . שכבות חורבן ממלאות תפקיד מכריע במחקר הארכיאולוגי . הן מייצגות הפסקה משמעותית בין שכבות יישוב, ומותירות מאחור תמונת מצב של התרבות החומרית מאותו רגע בזמן, המשמשות לעיתים קרובות עוגן בשחזור הכרונולוגי של היסטוריית האתר . החפירות בלכיש, ובמיוחד לכיש שכבה III , מהוות דוגמה מושלמת לכך . גילוי חורבן העיר בשנת 701 לפסה"נ, שתועד מבחינה היסטורית בתבליטי לכיש בארמון סנחריב בנינוה, והשרידים שנחשפו, מציגים את תמונת המצב אליה משווים מכלולים מסוף תקופת הברזל ( אוסישקין 2004 ) . לעומת זאת, החורבן הראשון של ירושלים שידוע מבחינה היסטורית וארכיאולוגית מתוארך לראשית המאה ה - 6 לפסה"נ, עם כיבוש הבבלים וחורבנה של העיר . על אף שהמחקרים האחרונים הצביעו על מורכבות אופיו של חורבן זה ( שלום ואחרים 2019 ) , הוא עדיין משמש כנקודת הפסקה ברורה בתולדות ההתיישבות בעיר . המרכז העירוני השוקק אשר הפך לאחד האתרים הגדולים ביותר בדרום הלבנט בתקופת הברזל, נהרס וננטש ברובו, תוך שהוא משאיר אחריו רק התיישבות מוגבלת לאורך הגיא המרכזי ( שלו ואחרים 2...  To the book