ב. הקיבוץ השיתופי – קווים לדמותו

כד | חלוץ ללא מחנה המידה שבה התמסר לתפקידו, אם כעובד באחד הענפים ואם כממלא תפקיד ניהולי או חינוכי . בעיקרון, לחברי הקיבוצים לא היה רכוש פרטי . כל הרכוש החומרי היה של הקיבוץ . בפועל, הבגדים ותכולת הבית של החברים נחשבו לרכושם ונשארו ברשותם גם אם עזבו את הקיבוץ . הקיבוץ השיתופי היה קהילה דמוקרטית וולונטרית שנוהלה על יד חבריו וחברותיו . חברים התקבלו לקיבוץ ועזבו אותו לפי רצונם . הרצון לחיות בקיבוץ נבע מכמה מקורות : הזדהות עם האידאולוגיה הקיבוצית, יוקרתו הרבה של הקיבוץ בשנות היישוב וראשית המדינה, גורמים חברתיים, קשרי משפחה וכד׳ . למרות כל אלה, רוב מי שהגיעו לקיבוץ כבוגרים, כולל חניכי תנועות הנוער החלוציות בארץ ובחו״ל, עזבו אותו . רוב תחומי החיים בקיבוץ הקלאסי היו ברשות הכלל . רשות הפרט הייתה מוגבלת בעיקר לתחום המשפחתי – זוגיות, בילוי עם הילדים וכד׳ . חלוקת התפקידים בקיבוץ הייתה על פי רוב בהסכמה, אבל היו גם מקרים של כפייה באמצעות החלטה מחייבת של המוסד הרלוונטי . המוסד העליון של כל קיבוץ הייתה האסיפה הכללית של חבריו, שבה החליטו על הנושאים העקרוניים וכבדי המשקל . החלטת האסיפה הייתה מחייבת, בין...  To the book