|
|
פרק 3 : דוקטרינת ההכרח | 135 ויגי, ויליאם מיי, בסרקזם פראי . מיי התלונן ש"תורֶן בחירות" מקומי של הוויגים, שהוצב כדי לקרוא לדגל מצביעים ויגים, היה חלול כמו ליבם של הוויגים . לינקולן הטיח בתגובה ש"דרך החלל בבסיס התורן זחל קולונל מיי החוצה מהמפלגה הוויגית, וחברי מפלגתו מציעים כעת לסתום אותו כך שהקולונל לא יוכל לחזור" . הייאוש שחש במסע הבחירות של 1844 הועצם כשהוויגים של אינדיאנה גייסו אותו לדבר בפני מועדוני ויגים תומכי קליי בדרום אינדיאנה, כולל בג'נטריוויל, באזור מגוריו בעבר . הוא פגש רבים ממכריו הוותיקים "בקלפי בצומת דרכים", אבל הוכה בהלם כשהבין שרבים עוד יותר ממכריו מתו . "בסתיו 1844 , בחושבי שאולי אסייע בגיוס מדינת אינדיאנה למען מר קליי, הגעתי לשכונת ילדותי, שאמי ואחותי היחידה נקברו בה", כתב לינקולן שנה וחצי לאחר מכן . "החלק הזה של ארצנו הוא, בפני עצמו, בלתי פואטי יותר מכל מקום אחר על פני האדמה ; ועדיין, בראותי אותו ואת תנאיו ואת תושביו התעוררו בי רגשות שהיו פואטיים בהחלט" . ואכן, הוא התחיל לכתוב שיר מביך אך ארוך, עמוס דימויים אפרוריים, על המוות : עָזַבְתִּי חֲבֵרִים יָפִים ; מֵאָז — כּ...
To the book |
|
|