|
|
כתגובה של אמונה למשבר של חזון פוליטי , או כאסטרטגיה פוליטית צינית . הם מחברים בין האפיסטמולוגיה של הפוסטמודרניזם לבין הפוליטיקה שלו , ומרפים את המתח בין מרכיבו היחסי של הפוסטמודרניזם למרכיבו המוחלט . בהסבר ה " קנטיאני " לפוסטמודרניזם , המתח משוכך על ידי העמדת הספקנות כעיקר — והמחויבויות הפוליטיות כדבר משני המקושר אליה דרך מקרה . בהסברים ה " קירקגוריאני " וה " מקיאווליסטי ", המתח משוחרר בכך שהמחויבויות הפוליטיות נתפסות כעיקר ודווקא השימוש באפיסטמולוגיה של יחסיות מוצג כרציונליזציה או כאסטרטגיה רטורית פוליטית . . סתירה היא צורה לא לפתור את המתח אפשרות אחרונה היא פסיכולוגית של הרס , אבל לפעמים סתירות אינן מפריעות לאנשים אינו חשוב . כלום החיים אותן , משום שלדידם , בסופו של דבר , בתנועה האינטלקטואלית הפוסטמודרנית , הניהיליזם קרוב לפני השטח באורח חסר תקדים . בעולם המודרני , ההגות השמאלית הייתה תמיד קרקע פורה להרס ולניהיליזם . החל בשלטון הטרור , עבור בלנין ובסטלין , במאו ובפול פוט וכלה בגל הטרור הגואה של שנות השישים והשבעים של המאה העשרים — השמאל הקיצוני גילה שוב ושוב נכונות להשתמש באלימות כדי...
To the book |
|
|