דקונסטרוקציה כאסטרטגיה חינוכית

הקיימת . אבל כשהיא מנסה להעביר את הנושאים הללו לסטודנטים שלה היא נתקלת בבעיה . היא מגלה שהם חושבים כמו קפיטליסטים ליברלים : הם חושבים במונחים של שוויון הזדמנויות , סבורים שצריך פשוט להסיר מחסומים מלאכותיים ולשפוט כל אחד לפי אותם סטנדרטים , ומאמינים שבאמצעות מאמץ אישי ושאפתנות הם יכולים 16 להתגבר על רוב המכשולים ולהצליח בחיים . פירוש הדבר הוא שהסטודנטים שלה מסכימים עם המסגרת הקפיטליסטית - ליברלית שאליס סבורה שהיא שגויה לחלוטין . אם כך , כותבת אליס , היא תגייס דקונסטרוקציה כנשק נגד אותן אמונות מיושנות , השייכות 17 לעידן הנאורות . אם היא תצליח לערער את אמונתם של תלמידיה בעליונות הערכים הקפיטליסטיים וברעיון שלפיו אנשים בונים או הורסים את עצמם , כי 18 אז ייחלשו ערכיהם המרכזיים . שימוש ביחסיות , כך היא מגלה , עוזר להשיג זאת . משתצליח , בטיעוניה היחסיים , לרוקן את אמונות הנאורות שלהם מתוכן , תוכל למלא את החלל בעקרונות הפוליטיים 19 השמאליים הנכונים . על פי היפותזה זאת , הפוסטמודרניסטים אינם יחסיים יותר מהבריאתנים במאבקם נגד תורת האבולוציה . הפוסטמודרניסטים , העוטים גלימה של רב - תרבותיות וטוענ...  To the book