רוסו והמהפכה הצרפתית

אבל גם הליברלים , בתורם , לא הצליחו להתחרות בנחישותם של מהפכה . כאשר חברי הפלגיםהרדיקליים ביותר מבין אנשי ה מהפכה לשלבההיעקוביני והז ' ירונדיסטי צברו כוח רב יותר נכנסה ה השלישי . המנהיגים היעקובינים היו במפורש תלמידיו של רוסו . ז ' אן - פול מארֵה , שסיגל לעצמו הופעה פרועה ומלוכלכת , הסביר שעשה זאת כדי " לחיות בפשטות ולפי הצו של רוסו " ; לואי דה סן - ז ' וּסט , אולי צמא הדם ביותר מקרב היעקובינים , הבהיר את מסירותו לרוסו בנאומים שנשא בפני הוועידה הלאומית ; מקסימיליאן רובספייר , שדיבר בשמם של המהפכנים הקיצונים ביותר , ביטא את הדעה המעריצה הרווחת כלפי האיש הדגול : " רוסו — באמצעות רוחו הנשגבת ודמותו האדירה — הוא היחיד שהוכיח עצמו ראוי לתפקיד המורה של המין האנושי " . מהפכה קיצונית ואלימהתחת שרביטם של היעקובינים הפכה ה יותר . היעקובינים הפכו כעת לדוברי הרצון הכללי . לרשותם עמד שפע " כוח כפייה אוניברסלי " שרוסו ראה בחלומותיו כשקיווה להילחם ברצונות פרטיים סוררים — ובכוח הזה הם המיתו רבים . הגיליוטינה לא נחה לרגע . הרדיקלים חיסלו ללא רחם אצילים , כמרים ובעצם את כל מי שהשקפתו הפוליטית הייתה חשוד...  To the book