מדוע קאנט הוא נקודת המפנה

בתבונה . לעובדה שקאנט העדיף עקיבות ואוניברסליות חשיבות שולית . עקיבות שאין לה כל חיבור למציאות היא משחק המתבסס על כללים סובייקטיביים . אם לכללי המשחק אין כל נגיעה למציאות , למה שכולם ישחקו לפי אותם כללים ? את המסקנות הללו בדיוק היו הפוסטמודרניסטים עתידים לגזור . קאנט היה שונה אפוא מספקנים ומסנגורי - דת קודמים . אכן , רבים מבין הספקנים שקדמו לו גרסו שאיננו יכולים לדעת שום דבר , ורבים מבין סנגורי - הדת שקדמו לו הציבו את התבונה במקום נחות לעומת האמונה . אך הספקנים שקדמו לקאנט מעולם לא היו גורפים כמוהו במסקנותיהם . הם היו מזהים פעילויות קוגניטיביות מסוימות ומעלים שאלות לגביהן . אולי חוויה מסוימת היא אשליה תפיסתית , ובכך היא מערערת את ביטחוננו ביכולותינו התפיסתיות ? או אולי היא חלום , ובכך היא מערערת את ביטחוננו בהבחנה בין אמת לפנטזיה ? ואולי אינדוקציה היא אך ורק הסתברותית , ובכך היא מערערת את ביטחוננו בהכללות שאנו גוזרים ? וכך הלאה . אולם מסקנת הטיעונים הספקניים הללו תהיה שאיננו יכולים לדעת בוודאות שאנו צודקים בנוגע לראייתנו את המציאות , ולא יותר מזה . אנו עשויים להיות צודקים , אולם איננו ...  To the book