זיהוי הנחותיו העיקריות של קאנט

מהמסקנות הפוסטמודרניסטיות . כדאי אפוא להדגישן לצורך התייחסות בעתיד . ההנחה הראשונה היא שהימצאותה של זהות אצל הסובייקט היודע היא מכשול בפני ההכרה . הנחה זו נוכחת בשלל ניסוחים מילוליים : מבקרי האובייקטיביות יתעקשו על כך שהתודעה איננה מדיום שקוף ; היא גם איננה מראה מבריקה שבה המציאות משקפת את עצמה ; היא גם אינה לוח פסיבי שעליו מותירה המציאות את רישומיה . המסקנה עולה כאשר מתייחסים לעובדות הללו כשוללות מן הסובייקט אפשרות של הכרת המציאות . המסקנה אפוא היא שכדי שתתרחש הכרה של המציאות , התודעה חייבת להיות מדיום שקוף , מראה 18 מבריקה , לוח פסיבי . במילים אחרות , צריך שלתודעה לא תהיה זהות משל עצמה ; היא עצמה תצטרך לא להיות דבר מה , ובהכרה לא יוכלו להיות מעורבים תהליכים של סיבתיות . זהותה של התודעה ותהליכיה הסיבתיים נחשבים אפוא אויבי ההכרה . הנחת השקיפות נרמזת מהטיעונים בנוגע ליחסיות ולסיבתיות של התפיסה , שהיו חלק מהרקע הבעייתי מבחינת הפילוסופיה של קאנט . בטיעון של יחסיות החושים , הנחת השקיפות מוצאת את ביטויה כדלהלן : שמנו לב לכך שאדם אחד מדווח שהוא רואה אובייקט כאדום בעוד אחר מדווח שהוא רואה אות...  To the book