|
|
ג׳ורדן ב . פיטרסון | 24 עד מהרה הבחנתי שכל עוד אני בולם את פי במהלך רוב המפגש, העניינים מתנהלים לא רע . הוא היה מופיע פעם בשבוע או פעמיים בחודש, ומספר לי מה אירע בחייו ומה העסיק אותו במהלך השבוע או השבועיים האחרונים . אם נותרתי דומם במהלך חמישים הדקות הראשונות של הטיפול והאזנתי לו ברוב קשב, יכולנו לנהל שיחה הדדית פחות או יותר נורמלית בעשר הדקות שנותרו לנו . הדפוס הזה חזר על עצמו לאורך יותר מעשור, שבו הלכה והשתפרה יכולתי לסכור את פי . ( זה לא תמיד משהו שקל לי לעשות ) . אבל במהלך השנים גיליתי שכמות הזמן שהקדיש לתיאור חוויות שליליות הלכה ופחתה . השיחות שלנו — ליתר דיוק, המונולוגים שלו — נפתחו תמיד בדברים שהציקו לו וכמעט אף פעם לא הצלחנו להגיע מעבר לזה . אבל הוא השקיע מאמץ רב שם בחוץ . ניסה לבנות לעצמו קשרים חברתיים, פקד אירועי אומנות ופסטיבלים מוזיקליים, ואפילו הצליח לדלות מתוכו כישרון רדום לכתיבת לחנים, ולפריטה על גיטרה . ככל שנעשה חברותי יותר, כך הצליח יותר למצוא פתרונות לבעיות שנהג לחלוק איתי . עם הזמן, הסיפורים שלו הכילו גם חוויות טובות . כשרק התחלנו, לא יכולנו לשבת יחד בבית-קפה או בכ...
To the book |
|
|