יחסו של רימון ארון לתורתו של קרל מרקס

מרקס ועתיד הסוציאליזם 210 חברתי ותלוי בו . לפי מרקס מצוי האדם המודרני בעת ובעונה אחת בשתי מערכות שונות ומנוגדות . מחד גיסא, הוא אזרח המדינה, שהיא כללית על פי מהותה ; מאידך גיסא, הוא שייך לחברה שהגל כינה "אזרחית" . להבדיל מהשתייכותו הישירה למדינה, השתייכותו לחברה נעשית באמצעות מעמדו, מקום עבודתו וסוג עיסוקו . אם ביחסו למדינה הוא יכול להיחשב כישות אוניברסלית, בחברה יש לו צורת קיום פרטיקולרית ומתוּו�כֶת . בקיומו החברתי האדם המודרני משועבד לכוחות אנונימיים של השוק ונאלץ, למחייתו, למכור את כוח עבודתו בשוק — ובעקבות זאת הוא יצור מדוכא ומנוכר . מכאן ברור שרק תוך כדי אמנציפציה כלכלית וחברתית יכול האדם העובד להשתחרר מן הדיכוי שבו הוא שרוי . הטלת פתק לקלפי אחת לכמה שנים — אין באקט הזה כדי לשנות את המבנה הכלכלי – חברתי שבו מעוגן כל משטר הדיכוי והניצול . מסיבה זו, אליבא דמרקס, החירויות הדמוקרטיות הן פורמליות בלבד, ואילו הדיכוי הכלכלי – חברתי החומרי הוא הממשי ומכאן משתמעת עדיפות האמנציפציה האנושית, 5 ארון סבור שמרקסכלומר זו הכלכלית והחברתית, על פני האמנציפציה הפוליטית . טועה ומטעה בעניין זה, שכל הני...  To the book