החלום בעת העתיקה, במקרא ובתלמוד וזיקתו לחלום בזוהר 117 וכדומה . בכתביהם של חכמי ישראל — רוב הפתרונות רומזים לאירועים מרגיעים ומשמחים, הצלחה והצלה . . . חכמים מפורסמים קיבלו עליהם גם תפקיד של פותרי חלומות, מתוך הנחה כי לא עצם החלום חשוב, 187 אלא הפתרון שמייחס אדם לחלומו . 188 רק בשני מקרים נאמר במפורשאכן מתוך סעיפי החלום שמוצע להם פתרון, שהסמל שהופיע בחלום הוא סימן רע ונקבע לו עונש ייחודי : "הבא על בתולה בחלום, חולי קשה יבוא עליו", ו"הרואה נחש, פרנסתו מזדמנת . . . הרגו פרנסתו אבדה", ורק ב- 13 מקרים נוספים נאמר שמדובר בסימן רע ושיש לצפות שתבוא פורענות ( לרואה סוס דוהר, פיל שאינו מתורבת, מת שנטל כלים מהבית, אחאב, האחר מהארבעה שנכנסו לפרדס, ירמיה, איוב, קינות ) . הפתרונות השליליים הם בלשון כללית לא מאיימת . סעיפים 63 - ,70 לפי המיון שערך וייס, בנויים לפי הנוסחה : "כל מיני ( ירקות, פירות, חיות, עופות, מתכות, צבעונין ) יפים לחלום, חוץ מ . . . ( ראשי לפתות, פגי תמרה, פיל, תכלת ) . לוין עומד על הנימה החיובית של הפתרונות וגורס שחז"ל דוגלים ב"גישה הפנימית" . לפי גישה זו מקור החלום הוא מקור פנימי...
To the book