|
|
הדת העלווית 104 של בני אדם . מישהו מהם סיפר שלנוציירי אחד היה כרם והוא היה עובד בו עם אביו ימים רבים, עד מות אביו בימי [ בציר ] הענבים ; השתלט זאב על הכרם, וכל אימת שנכנס אותו האיש [ הנוציירי לכרמו ] מצא [ את הזאב ] אוכל מן הענבים וגרשו . מצב זה נמשך עד אשר קצה נפשו [ של בעל הכרם ] בו, והוא גמר אומר להורגו . וכאשר רצה לירות בו בנשקו, אמר לו [ הזאב ] : הוי אתה, התהרוג את אביך, על כך שנטל מעט ענבים [ מן הכרם ] שבו בילה את כל חייו בעבודה ? נבעת האיש משראה את הזאב מדבר, ושאל : מיהו אבי ? אמר [ הזאב ] : אני הוא, ונפשי התגלגלה אל הצורה הזאת, וזהו כרמי שנהגת לחרוש אותו יחד איתי . נזכר האיש שאביו החביא מַגל בכרם בצאתו ממנו בפעם האחרונה, והוא אבד לאחר מות אביו, ולא ידע היכן הניחו . אמר לזאב : אם דובר אמת אתה, אמור לי היכן המגל שבו היינו קוצרים את זמורות הכרם . אמר : לך אחרי, והוא הלך בעקבותיו עד למקום שבו הניחוֹאביו . אמר [ הזאב ] : הנה הוא ! לקח האיש [ את המגל ] ומאז התיר לזאב להתהלך [ בכרם ] כרצונו . ויש [ לנוציירים ] סיפורים רבים מעין זה שלא הבאנו אותם כאן מפאת הקיצור . כל נוציירי מחויב לפתו...
To the book |
|
|