פרק שביעי - דמותו של המשיח: בין ניקאה לכלקדון

דמותו של המשיח : בין ניקאה לכלקדון 165 נסטוריוס ו'הספר של הרקלידס' נסטוריוס המאוחר, מחבר הספר של הרקלידס, כבר אינו שייך ל'קיצוניים', ולמעשה אפשר לשייכו לאנטיוכים המתונים, ואף לראות בחיבורו מעין אפולוגיה . גם במכתבו לאנשי קונסטנטינופוליס, אחרי שנת ,449 הוא מבטא עמדה מתונה מעין זו . הנוסחאות הכריסטולוגיות שלו וקבלתו את ה'טומוס' של ליאו, פטריארך רומא ( 440 - 461 ) , מלמדות על כך שהוא התקרב לפתחה של ועידת כלקדון . הוא מדגיש את האחדות במשיח ומנסה לפתח תפיסה מורכבת של פרוסופון בהבנת אחדות הטבעים, תוך שמירה על עצמאותם . ערב ועידת כלקדון המונח היפוסטזיס מצא לבסוף את דרכו לנוסחה הכריסטולוגית של ועידת כלקדון, ובכך לטרמינולוגיה הכנסייתית בכלל, באמצעות שני בישופים של קונסטנטינופוליס, פרוקלוס ( 446 - 434 , Proclus ) ופלביאנוס ( , Flavianus 449 - 446 ) . פטריארכים אלו חיפשו במכוון שביל ביניים בין המונחים המנוגדים של קירילוס ( טבע אחד ) ואנטיוכיה ( פרוסופון ) . לדעת פרוקלוס, במשיח 'הטבעים התחברו, אבל האיחוד נשאר ללא מיזוג' . ובמילים אחרות : 'יש רק בן אחד, משום שהטבעים אינם נחלקים לשתי היפוסטזות, שהרי...  To the book