פרק ג: בירורים ברעיון המשיחי בדור הראשון והשני של חב"ד: הגות והנהגה

בריאה, תורה, צדיקוּת, גאולה 96 התורה המיסטית-קונטמפלאטיבית של המגיד וחב"ד מבטלת, בעיקרו של דבר, את המתיחות האסכאטולוגית לקראת המשיח והגאולה כתחום עצמאי של הדתיות המיסטית שלה . ובדין הוא כך : הרי הניסיון הקונטמפלאטיבי- האכסטאטי, העומד בראש דרישותיה של דתיות זו, אינו קשור בזמן ההיסטורי, כשם שמבחינה עקרונית אין הניסיון המיסטי מבוסס על החתך בהיסטוריה הנקרא מעמד הר סיני, כך אין הוא מתייחס התייחסות מהותית לאותו חתך זמני שבהיסטוריה הנקרא גאולה . האדישות המיסטית המפורסמת לגבי ההיסטוריה מתאשרת אישור גמור, אם תבדוק את תורת המיסטיקאים שבחסידים ביחסם אל הזמן האסכאטולוגי : העדר כל מתיחות משיחית מטביע 2 את חותמו על הדתיות הקונטמפלאטיבית שלהם . כאמור צדק וייס באופן כללי שהסוגייה המשיחית איננה המרכז של התרקמות התיאולוגיה של חב"ד בדורותיה הראשונים . אף על פי כן אני מבקש לטעון בפרק זה, כי מתחים משיחיים רעיוניים התגלו כבר בדור הראשון והשני של חסידות חב"ד, וכי המתחים הללו הרימו תרומה לא מבוטלת לעיצוב המנהיגות בחסידות זו . האנלוגיה המדרשית היסודית שהציב ר' שניאור זלמן מליאדי ( להלן רש"ז ) , ושהייתה התשתית ...  To the book