|
|
482׀ קולד יץ : 1945 "בטח, אני יודעת," ענתה . "אבל תפקידי הוא להשיג את המידע על החדשות וזה חשוב יותר מתקנות מלחמה או משמירה על צניעות נשית . " כשהצטרפה לכוחות הפלישה פנו אליה לעתים מתוך בלבול כ"גברתי אדוני . " בכל מקום שאליו הגיעה התקבלה קארסון בקריאות עידוד ובשריקות מצד החיילים האמריקאים . "תמיד הזכרתי להם את נשותיהם, את האחיות שלהם, את האהובות שלהם . הנה אני, מטונפת, במעיל ומכנסיים בלויים ומכוסי בוץ, ועצם העובדה שהייתי בחורה אמריקאית הספיקה . . . הם חשבו, 'טוב, אם היא כבר פה, לעזאזל, המצב בטח לא כל כך נורא . '" באוגוסט התבקשה קארסון להישאר במלון בעיר רן עם עוד תריסר עיתונאיות, בעוד כוחות בעלות הברית מתקדמים לעבר פריז ; היא נמלטה, הצטרפה ליחידה של הארמיה הרביעית ונכנסה לבירת צרפת בג'יפ יחד עם כתב רויטרס בוב רובן . היא התעקשה לשבת במושב הקדמי, וכך היתה לעיתונאית הראשונה שנכנסה לפריז המשוחררת . הסופר ארנסט המינגוויי נודע כמי ששחרר את הבר של מלון ריץ, וצבר חוב עבור חמישים ואחת כוסות מרטיני . אבל הוא הגיע לפריז אחרי לי קארסון, שהעדיפה קוקטיילים חזקים בכוסות גבוהות . אף אישה מעולם לא סופחה ...
To the book |
|
|