נספח

לאורו הבוהק של היום׀ 265 רומקובסקי ביצע ללא עוררין את כל ההוראות של הגרמנים, חלם ודיבר כל הזמן על קולקטיב . מנקודת מבט רפואית ראיתי בו סוטה . אני לא התחנפתי אליו ולכן הוא צעק עלי ורדף אותי . בסוף חודש מרץ סגרו את הגטו ואז ברחתי, דרך בית הקברות היהודי אל העיר ורשה . לקח אותי לשם גרמני, אחד החולים שלי, והעביר גם את החפצים שלי אל ורשה . נסעתי בעגלה . בגטו ורשה עבדתי בבית חולים בצ'יסטה עם עוד שני רופאים . הם הומתו בטרבלינקה . בגטו היתה מגפת העגבת לא קטנה יותר מטיפוס . ילדות בנות עשר היו מתמסרות תמורת לחמנייה . התפקיד שלא היה קטן מזה של המועצה היהודית בגטו, היה זה של כהן והלר — פציינטים שלי . הם היו עובדי הגסטפו והיו מקבלים זיכיונות לחשמליות ולהסעת יהודים מגטו לודג' אל הגטו בוורשה . הם טיפלו במקרה שלי כאשר קיבלתי מכתב מאחי בטורקיה בעניין העברת דולרים, וזומנתי בגללו אל הגסטפו . קצין האס-אס דלני ירה בהם למוות בשטח המזבלה . ב- 20 ביולי 1942 הוכרז שמי שאינו עובד, יגורש אל המזרח . אנשי המועצה היהודית, עובדים למען הציבור ועובדי מפעלי תעשייה היו אמורים להישאר . אבל ביום הראשון של האקציה, כאשר לא ה...  To the book