חלק רביעי: דרך אין קץ

235 1 היינו חופשיים . תקופת הפחד וההסתתרות חלפה, אבל עדיין לא ידענו מה בדיוק משמעותו של החופש הזה . קודם לכול, רצינו לשוב ללודג' ולשקם את חיינו . הרוסים כבשו את לודג' ב- 19 בינואר 1945 , יומיים אחרי ששחררו את האזור שהיינו בו . הרכבות עדיין לא פעלו, ונהגי המשאיות הצבאיות שחלפו בדרך סירבו לקחת אותנו . הם טענו שהם בדרכם היישר אל ברלין . החיילים אמרו שבתוך כמה ימים יכבשו אותה והיטלר ייפול לידיהם . היינו אמורים לחכות בסבלנות בכפר . בבית החולים בפיאסטוב התהפכו היוצרות . עכשיו הוציאו חיילים רוסים להורג את המלשינים ואת משתפי הפעולה, אלו שרק כמה ימים לפני כן הסגירו יהודים לידי הנאצים . המארח הצעיר שלנו לקח אותנו בעגלה לוורשה . הצד של הגדה השמאלית בבירה נשרף כמעט כליל . העיר היתה מתה ומכוסה בגלי אבנים, ובין ההריסות הזדקרו פה ושם בתים בודדים שלא נחרבו לגמרי בהפצצות . במקום שבו היה לפני כן הגטו, לא נותר על תלו אף לא בניין מגורים אחד . לא היה אפילו זכר לרחובות, רק ים של הריסות היה שם . חיפשתי את רחוב מורנובסקה 42 , הבית האחרון שבו גרנו, אבל הרחוב כבר לא היה קיים . חזרתי אל מרכז העיר . בפינת הרחובות...  To the book