|
|
01׀ אדוארד רייכר לא אדבר על האירועים שאבי מדווח עליהם בספר, אלא על ההד שהם יצרו בי ובאנשים אחרים שחיו את החיים האלה . בקרב יהודי התפוצות, קשרי הדם היו כרוכים פעמים רבות בבירורים שהיה מקופל בהם הרבה כאב לב . מצבם של הניצולים היה קשה מאין כמוהו, אבל קשה עוד יותר היה לילדיהם, שנכלאו במשפחות שהצטמצמו כל כך . אף אחד מן המתים לא מת מוות טבעי . כל המיתות היו ברבריות . במקרים מסוימים נאלצו אנשים לנטוש את יקיריהם כדי להינצל . וקברים אין . לחיים לא נותרה ברירה אלא לחיות . הוטל עליהם למלא גם את מקומם של המתים . אנשים עלולים להגיח ממצבים כאלה בהחלטה נחושה לעשות הכול כדי להצליח, אבל לא אחת הם נושאים איתם מרירות נסתרת . רגשותיהם האמיתיים קפאו באין סיכוי שיפשירו . לא נהניתי לשמוע את הסיפורים של אבי . גם לא אהבתי להיזכר בסיפורים שלי עצמי . במשך תקופה ארוכה אפילו הכחשתי את חשיבותם . פחדתי מכוחו המטהר של הזיכרון . הפחד הזה לא היה תלוש מן המציאות . לצד המציאות שיצרו הנאצים התרחשו גם בגידות, והמציאות חשפה אותן לאור היום . האם לא קרה שבן דוד של אבי, אחד מנכבדי גטו ורשה ( גטו שהושמד לאחר מכן, כמו כל האחרים ...
To the book |
|
|