דמות עצמנו

32 משה פלדנקרייז כדי להתנועע, חייב אדם להשתמש באחד מחושיו לכל הפחות, ביודעין או בלא יודעין, כלומר, להרגיש, לחוש ולחשוב . כשאחד המרכיבים קטן עד כדי כך שהוא נעלם כליל כמעט, הפעולה כרוכה בסכנה ממשית לקיום . בלי תנועה קשה להתקיים אפילו זמן קצר למדי . בלי חושים בכלל אין אפשרות של קיום . בלי רגש, אין דחף לחיים ; רגש החנק דוחף לנשום . בלי חשיבה מינימלית, חשיבת רפלקס, אפילו חרק אינו יכול להזדקן . שינויים נקבעים כהרגלים מסתבר שדמות עצמנו אינה נשארת קבועה ועומדת לאורך כל החיים . היא משתנה מפעולה לפעולה, אלא שהשינויים האלה נקבעים במשך הזמן והופכים להרגלים, עד כדי כך שהפעולות נעשות דומות זו לזו יותר ויותר . בתחילת החיים, בתקופת ההתהוות של דמות האדם, שיעור השינויים גדול ופעולות חדשות, שעד כה היו מחוץ לתחום היכולת, נעשות אפשריות מכאן ואילך . כך, למשל, מתחיל התינוק לראות שבועות ספורים לאחר היוולדו . יום אחד יתחיל ללכת, לדבר, לעמוד וכן הלאה . ניסיונו הפרטי של הילד ותורשתו הביולוגית יוצרים לאט לאט דרכים אישיות של הליכה, עמידה, דיבור, התרגשות, הקשבה וכל יתר הפעולות הנותנות משמעות למושג "חיי אדם" . אך מא...  To the book