פרק שלושה־עשר - שדרת חיי המופלאה: אוטואתנוגרפיה

194 פרק שלושה-עשר שעיצבו את תפיסת עולמי האישית והמקצועית והשפיעו על הבחירות במסע חיי ועל התפתחותי האקדמית . השדרה כתבנית נוף ילדותי בכל צומת בחיי אני מנסה לחזור לרגעים המשמעותיים הזכורים לי, לאנשים ולתחושות המלווים אותי ולדרך החיים שצלחתי . השדרה שהשתרעה לאורך כל הרחוב שבו גרתי נראתה לי כשביל ארוך שאין לו סוף . שם קיבלתי רשות לרכוב על האופניים . דוושתי בכוח את העלייה שהייתה תלולה בעיניי והתגלגלתי בתחושת הקלה במורד השדרה הלוך וחזור . נהניתי מכל רגע . לימים כשהתבגרתי וביקרתי בשדרה, מצאתי שביל קטן שקצהו פרוש על כף ידי . זו הייתה שדרת ילדותי, אז ארוכה, מאתגרת ומעוררת הערצה והיום — קצרה ועייפה שנותרה בשיכון של ילדותי . השיכון שינה את צביונו ואת פניו . הימים שחלפו חרצו בו את סדקיו, אך לא הצליחו למחוק ולסדוק את זיכרונות ילדותי המגוונים . האדם כתבנית נוף מולדתו זו אני ששזורה בין שדרת העצים הסדורה של ילדותי, שהיא אנלוגיה לחיי המסודרים בסדר של משמעויות, מטרות, הגשמה, אורך רוח ואסתטיות . בתוך שדרת חיי המופלאה חיו אנשים מיוחדים . הבית הראשון בשדרה היה ביתי, שבו גרו שכנים שהם חלק מנוף ילדותי . זה ה...  To the book