פרק אחד־עשר - יוסי: "אף פעם לא חלמתי שאני אלמד"

162 פרק אחד-עשר אמר לי : "אם הם כבר מתחילים לדבר על זה ויש שיח כזה בבית . . . אני השגתי את שלי" . פגשתי את יוסי פעמיים לריאיון נרטיבי פתוח . סיפרתי לו על נושא המחקר, הסברתי שאני חלק מקבוצה של מרצים ומרצות באונו, שרובנו גם כן דור ראשון להשכלה גבוהה, ושאנו מעוניינים ללמוד את הנושא ולפרסם ספר . הריאיון הראשון היה פיזי והתקיים בקריה האקדמית אונו ; הריאיון השני התקיים בתקופת מגפת הקורונה ובגלל האילוצים קיימנו אותו בזום . יוסי ישב במרכז הטניס ואני בביתי . כל אחד מהראיונות ארך קצת יותר משעה . אציג את סיפורו של יוסי באמצעות ארבע תמות שעלו מתוך הריאיון : ההסללה לחינוך מיוחד : פצע ללא מרפא . . 1 ההורים שלו . . 2 הטניס כמנוע צמיחה . . 3 הלימודים . . 4 התמה הרביעית נחלקת לשלוש תתי-תמות : ( א ) הקריה האקדמית אונו כפרטנר ; ( ב ) תחושת ביטחון, שפה וידע ; ( 3 ) הילדים שלו . מבחינת המשקל בסיפור, דהיינו מספר הפעמים שהנושא הוזכר בראיונות, התמות הראשונה והאחרונה הן המשמעותיות ביותר . ייתכן שנושא הלימודים קיבל תשומת לב מיוחדת בגלל שהוא הבסיס להיכרותנו ונושא המחקר כפי שהצגתי אותו . הסללה לחינוך מיוחד : פצע ...  To the book