פרק תשיעי - שמחה: "בסוף הכול מתחבר"

134 פרק תשיעי העברית בסוציולוגיה של החינוך והפסיקה את לימודיה לאחר הסמסטר הראשון במפח נפש . כעבור כעשרים שנה 'התגלגלה' שמחה לתוכנית של מכון הרטמן ו'עלמא' ( בית לתרבות עברית ) , ושם למדה במשך שנתיים הוראת תרבות יהודית-ישראלית . משם חזרה לאקדמיה ללימודי תואר שני במדעי היהדות בקריה האקדמית אונו . שמחה נולדה למשפחה ברוכת ילדים במרוקו ועלתה לישראל מיוזמתה, וללא תמיכת הוריה, בגיל תשע-עשרה, דור ראשון להגירה . היא מספרת בהרחבה על החיים במרוקו : על בית הספר שבו למדה, על דרישות המורים ועל ההווי הדתי- מסורתי של מסגרות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי . בפתיחת הריאיון היא מתארת את חייה כילדה וכנערה במשפחה ברוכת ילדים ומעוטת יכולת כלכלית, את תפקידיה בבית ואת מקומם של אביה ואימה בתהליך רכישת ההשכלה . בחלק השני של הריאיון שיתפה אותי שמחה בתהליך הקליטה שלה כעולה, הדרך שבה הוסללה ללמוד את התואר הראשון, עזיבתה את מקצוע ההוראה וההתרחקות מלימוד אקדמי . בחלק האחרון היא מתארת בהתלהבות את תהליך חזרתה לעולם ההוראה בשנים האחרונות, את אהבתה את הוראת המדעים לעולים חדשים ואת הגילוי שלה את מקצועות התרבות היהודית-ישראל...  To the book