|
|
218 פרק אחד-עשר חשובה לא פחות מהשאר, שמחייבת אותנו להעניק לג'ו מעמד מוסרי – והיא החשש מאנתרופוצנטריות-יתר בכל הקשור לגידולו של ג'ו . נטיית האדם לראות בעצמו את חזות הכול, את נזר הבריאה, יצור עליון על כל חי, דומם ויש – במילים אחרות היותו אנתרופוצנטרי – הולידה במרוצת ההיסטוריה עוולות כלפי יצורים וישויות שהם בעיניו נמוכים ממנו . לבן האנוש, שלא כמו רוב החי על כדור הארץ, יש מערך רגשי שיכול להיות מיטיב אבל יכול גם להתאפיין באטימות ורוע כלפי האחר בשיעורים שקשה לדמיין . הרוע – אם הוא רוע ספונטני, או גרוע מכך, אם הוא מתוכנן, אם הוא רוע סדיסטי מתעלל – הוא מנת חלקו של האדם בלבד . הרוע האנושי הוא מנגנון רגשי המופנה שוב ושוב ושוב כלפי החלש, השונה, האחר, המוזר, המשרת, הפחות ראוי, הפחות אנושי, הנמוך בדרגת התפתחותו ועוד כהנה וכהנה הגדרות רעות ובעייתיות . זה המכשול העתידי בנוגע לג'ו, מכשול שעלינו לאבחן כבר עכשיו, כי תפיסתו של ג'ו כמי שראוי למעמד מוסרי יהיו לה השלכות על מרחב של נושאים אתיים הנקשרים בג'ו . השאלות המוסריות והאתיות שתחום הבינה המלאכותית מעורר נובעות אפוא משורש אחד, משאלה מרכזית שיש לתת עליה...
To the book |
|
|