משחק ומשחקיות כמסגרת אתית של חירות

אוטופיה מול טכנוקרטיה : חרדת הטכנולוגיה והַאילָהָה 197 בפעילויות מוגדרות המביעות אותו, כגון טקסים דתיים, תחרויות ספורט או מופעים מוזיקליים . 67 הויזינגה מצביע על תהליך שבו התרבות בכללותה נעשתה רצינית יותר ומשחקית פחות . הויזינגה מדבר על תהליך היסטורי, אבל ניתן לראות את ההקבלה לתהליך הפרטי של כל אדם : ככל שילד מתבגר הוא אמור "לקחת את החיים ברצינות", והמשחקיות נדחקת לאזורי זמן ומרחב מוגדרים . עם זאת, למרות הרצינות האופפת את התרבות, אפשר לזהות משחקיות בכל תחומי הפעילות של האדם, וללא ספק המשחק עוזר לנו להבין את עצמנו טוב יותר . כאמור, אצל הויזינגה כמו אצל מרקוזה אפשר למצוא זיקה חזקה להגות של שילר . משחק, על פי הויזינגה, נובע מהצורך שלנו לקדם את חיינו לדרגה גבוהה יותר, לעבר ספרה רוחנית יותר, שהיא בעיקרה ספרה של יופי . זה נובע מהצורך שלנו לא רק לחיות, אלא לחיות חיים טובים . דוגמה לכך אפשר למצוא בשפה . השימוש שלנו בשפה אינו מסתכם רק בסידור של מילים כדי להעביר מסרים . את אותן המילים אנחנו הופכים לפעמים גם לשירה, כדי לבטא תובנות עמוקות, רגשות וחוויות . וכמו ששירה אינה חלק מהשפה היום-יומית, גם ה...  To the book