|
|
98 פרק שישי מובהק של הקיום האנושי המודרני, וכמוה גם ההתרחקות מן המקור, ובנימין רואה בסרט הקולנוע את המתווך העיקרי של מגמה זו . הוא רואה בקולנוע את תופעת השעתוק האולטימטיבית . בנימין מצביע על להיטות ההמונים לקירוב המציאות אליהם באמצעות תוצר אמנותי המחקה את המציאות לכאורה באופן מאוד מדויק מבחינה אנושית ומרחבית . הוא מצביע על הלהיטות לגבור על חד-פעמיותה של כל מציאות על ידי שעתוקה . בשעתוק, שלא כמו ביצירה האותנטית, מתקיימת ארעיות, אבל גם מתאפשרת הישנות . בעוד ההילה והייחודיות המשוקעים במסורת קשרו בעבר את יצירת האמנות לפולחן, עצם שעתוקה הטכני משחרר אותה מהתלות הטפילית שלה בפולחן, ואם האותנטיות נשברת ואינה עוד אמַת המידה לאמנות, הרי שתפקודה של האמנות משתנה . במקום להסתמך על פולחן, האמנות נסמכת עתה על הפוליטי ומתמקמת על רשתות הכוח בין ארגונים ובין יחידים לארגונים . כל עוד נבעה האמנות מהפולחן, קדם ערכה הפולחני לזה האמנותי . הדבר בולט באמנות ימי הביניים ובמידה רבה גם באמנות הרנסנס, שעדיין רבות מהיצירות שנוצרו בה שימשו לצורכי פולחן דתי . בעידן השעתוק הטכנולוגי, ובעיקר עם הופעת המצלמה, עברה יצירת...
To the book |
|
|