|
|
38 פרק ראשון אני ישבתי עם קצינים נוספים בשורות של כיסאות פלסטיק, שהוכנו מבעוד מועד בשולי הרחבה . לידי ישבו מפקדי אוגדות, מח"טים ומג"דים שהוזמנו לטקס . מפקד הטקס עלה לנהל את הטקס, חוליית הדגל תפסה את מקומה, תזמורת צה"ל ניגנה, המפקדים הוזמנו לבימת הכבוד, דגל הלאום הונף . עיני הקצינים והקהל היו נעוצות במהלך הטקס בשלושת המפקדים הבכירים, הרמטכ"ל ושני האלופים . הם היו במרכז תשומת הלב של האירוע . הגם שרוב האירוע הם פשוט עמדו דום ללא אומר, כל הטקס נסוב סביבם . זה הזכיר במשהו את תשומת הלב שזוכה לה להקת רוק במופע . שם הלהקה מופיעה באופן אקטיבי, ואילו כאן, למעט הצדעות ונאומים, שלושת הקצינים לא עשו הרבה . הם פשוט עמדו גלויים מול כל הנוכחים, באופן שלא קורה כמעט בשום הזדמנות אחרת . בנאומיהם דיברו המפקדים על כובד האחריות בתפקיד . הם הודו לפקודיהם על העבודה החשובה והטובה שהם עושים לילות כימים לטובת ביטחון מדינת ישראל, על מורכבות האתגרים שניצבים בפניהם, וכמובן הזכירו את הנופלים ואת המשפחות השכולות . שיא הטקס היה מעבר פיזי של דגל היחידה ( שבימים כתיקונם נמצא בלשכת האלוף ) מידי האלוף היוצא אל ידי הרמטכ"ל...
To the book |
|
|