|
|
תיק מספר אפס 79 פנסי טוען שזיגמונט ״משאיר לכולם 'ירושה' אנושית ומוסרית 72 הירושה היא חשבון הנפש שהוא שממנה לא יוכלו לברוח" . עורך תוך תחושת אשמה קשה על מעשיו . האם סירובו של פגיס לספר את קורותיו בשואה, לצד פיזור רמזים המובילים לדמות הילד שהיה, הם חשבון הנפש שפגיס לא היה מסוגל לערוך ? האם את אלו ביקש פגיס להשאיר כ"ירושה" לקוראיו ? הניסיון שלי לספר את קורותיו של פגיס בשואה לא הושלם . על אף שהצלחתי לחבר פרגמנטים לכדי סיפור כרונולוגי לכאורה, אלו הן עדויות נסיבתיות . למעשה לא מצאתי אף מסמך חד-משמעי המאשר שפגיס אכן שהה בגטו וינדיצ׳ן . כמו כן כמעט ואין עדות אישית של פגיס על קורותיו בשואה, מלבד עדויותיו המעטות על חזרתו הביתה בסיום המלחמה . השתוקקתי להשלים את חקירת הבלש, לגלות את הסיפור ובכך לכאורה להשיב את הסדר על כנו באמצעות שיבוץ הסיפור במסגרת הראויה לו - במקום ובזמן של מלחמת העולם השנייה . אבל ככל שהעמיקה חקירתי והגעתי למבואות סתומים, הרגשתי שפגיס טומן לקורא "מלכודת", כפי שהוא אולי מרמז בקטע 73 הארס-פואטי שכתב תחת הכותרת "לְמִשְׁאָל סִפְרוּתִי" : אַתֶּם שׁוֹאֲלִים כֵּיצַד אֲנִי כּוֹתֵב . אֲ...
To the book |
|
|